דלג לתוכן
דיקלה - מורה להוראה מתקנת

הילד מצייר אתכם ? הוא בעצם מצייר את עצמו

על ציורים ופורים

זה לא חדש שילדים מעבירים מסרים באמצעות הציור שאותו הם מציירים. למה? זו השפה שלהם שבה הם בוחרים לתקשר עם הסביבה. מציורים אלה ניתן ללמוד רבות על עולמו הרגשי של הילד, על דימוי הגוף שלו, על המקום שבו הוא תופס את עצמו בחברה ועוד.

כך עולה כי במהלך חייו לומד הילד להביע את עצמו בציור תוך כדי שהוא מתפתח ומאפשר לעולם החיצוני להיכנס לפנימיותו וזאת, במקביל להתחזקות מקומו החברתי ורכישת הקודים החברתיים המקובלים. לכן בציורי ילדים אנו נראה ,בהכרח, התפתחות ע"פ גילו של הילד והתבגרותו (ואז אם לא נראה התפתחות בציור, רצוי לבדוק את העניין עם איש מקצוע).

שלבי התפתחות הציור הם:

1. שלב השירבוט- גילאים 1.5-3.5
זהו השלב הראשוני והבסיסי שבו הילד מחזיק את הצבע ו"מקשקש" להנאתו בלי שליטה ובהרבה צחוק וריגוש מהקווים והנקודות המופיעים על הדף הלבן. בהמשך מתחילות צורות (בעיקר עיגולים וקווים ישרים וארוכים) וכתמים שהילד נותן להם שם אסוציאטיבי שהוא בוחר בעצמו.

2. השלב הטרום סכמתי- גילאים 3.5-5
תקופת מעבר לציור הסכמתי בו הילד נע בין שירבוט/קשקוש לציור מוגדר ומכוון יותר, כאשר כאן ניתן לראות את הדמות הראשונית שאותה הילד מצייר: עיגול גדול (ראש) וקווים שיוצאים ממנה ומשמעותם ידיים ורגליים.

3. השלב הסכמתי- גילאים 5-8.5
"סכמה" כלומר, תבנית. בשלב זה הילד מתחיל לצייר דמויות וחפצים בעזרת ייצוגים הנדסיים, כאשר הצורות הן מה שאנו מכירים ולימדנו את הילד: הבית בנוי מריבוע ומשולש, דמות מצטיירת כראש, גוף, ידיים ורגליים ועוד. כמובן שסכמה זו משתכללת עם הגיל של הילד, אולם הילד מצייר את מה שהוא למד על העולם ולאו דווקא את מה שהוא רואה ולכן יש לעיתים עיוותים בציור כמו גדלים שונים, בית שקוף שאפשר לראות מה יש בתוכו. יש לציין בנוסף כי בשלב זה אין פרופורציות אלא רק ציור ע"פ גודל החשיבות, למשל: ציור של דמות של אב גדולה יותר מהבית, זה מעיד על ילד שגדל עם אב דומיננטי ומאוד מעריץ אותו.

4. השלב הטרום ריאליסטי – גילאים 8.5-11.5
בשלב זה יש יותר ניסיונות של הילד לצייר את מה שהוא קולט בחושיו, כלומר את המציאות סביבו ולכן נמצא יותר תנועה, פרופיל, עומק ונוכל לראות תיאור מדויק יותר של מציאות חייו. למשל: המכונית של אבא בחנייה, חוג הבלט עם החברות, מסיבת יום ההולדת ועוד. אגב, זה המקום שבו נראה השוני הגדול בין הילדים: ילדים עם דימוי עצמי גבוה יציירו את החוגים שבהם הם משתתפים ויציגו עצמם כמנהיגים, ילדים עם דימוי עצמי נמוך יציירו יותר את המשפחה ואת המשחק האינטימי עם החבר שאתו הם מעדיפים לבלות אחר הצהריים. אגב, בתקופה זו יש ריבוי סגנונות וחיפוש אחר דרך חדשה.

5. השלב הריאליסטי- גילאים 11.5-19
זהו שלב שבו מרבית הילדים מפסיקים לצייר או/ו להתעניין בציור, אלא אם כן הם נדרשים לצייר במסגרת כזו או אחרת. למה? כי גיל זה המוגדר "גיל ההתבגרות" הוא גיל רגיש וביקורתי והפער בין מה שהמתבגר יודע על העולם (וזה המון) לבין יכולת הביטוי (בכתב או בציור) יוצרים תסכול, יש להם דרך הבעה קלה יותר שהיא הדיבור וזה מה שגורם להם לעזוב את האומנות בכללה. כמובן שיש את אלה הממשיכים להשתמש בציור כדרך להבעת רגשות, אידיאות, מחשבות, חלומות וחיפוש עצמי וכן נפגוש את השונה/היצירתי/הייחודי/המשוכלל הבוחר לצייר את עולמו.

מה אומרים הציורים של הילדים בפורים ?

המנהג הפופולארי בפורים הוא התחפושת. למה מתחפשים בפורים? ישנן סיבות רבות ומגוונות כגון, הצורך להסתתר כאשר נותנים צדקה על מנת שלא להביך את מקבל הצדקה, או סיבת "ההיפוך" ו"ההסתר" – היפוך בגורל היהודים והסתרה של אסתר את מוצאה.

אז הילדים והמבוגרים מתחפשים בפורים וההתרגשות בעיצומה, אך לכך ישנן גם הכנות בצורת ציורים של דמויות מחופשות כדרישת הגננת והמציאות החברתית במהלך החג. בציורים אלה ניתן לראות את השוני בין הילדים: כל ילד מצייר את עצמו בתחפושת שאותה הוא בוחר וזה בהחלט מעיד במידה מסוימת על פנימיותו.

למשל: ילדים מופנמים וחלשים יותר יציירו דמויות בתחפושות של מדים (שוטר או רופא) אשר מספקות הגנה, ואילו ילדים דומיננטיים וכוחניים יותר יציירו דמויות גדולות בתחפושת של לוחמים. לעומת זאת, ילדים עם ביטחון עצמי נמוך יעדיפו לצייר דמות עם מסיכה על מנת להסתיר את רגשותיהם.

מה על ההורים לעשות כאשר הם רואים את הציור של ילדיהם בכל גיל ?

1. בגיל השרבוט – יש להתבונן בציור של הילד ולהקשיב לדבריו ולשמות שהוא בוחר לתת לשרבוטים שלו. עליכם לזכור שהתקופה הזו לא תשוב עוד לכן יש לתת לילד להבשיל לאט בלי לבקר את מעשיו. עליכם לזכור תמיד: המטרה שלכם היא לא לגדל ילד צייר או סופר או רקדן, אלא עליכם לשאוף לגדל ילד בריא בנפשו ובשל שבוחר לעצמו את דרכו בחיים ללא חשש. היצירתיות היא תכונה טבעית של הילד, ועליכם לתת לה להתקיים בנפשו של הילד בכייף ובאהבה. אז אם אתם מאוד רוצים לדעת מה עובר על הילד, פנו לאנשי מקצוע בתחום.

2. לא צריך להגזים ועל כל קשקוש/שרבוט של הילד ובכל מצב לתת שלל מחמאות מוגזמות כמו: "אתה מלך", "אתה גאון" או להדריך אותו בדיוק כיצד לצייר ואף לצייר במקומו – ממש לא. למה? כי במצב אידיאלי הילדים לא 'יודעים' שציור זה סמל שמייצג אובייקט . האופציה הזאת מתבררת להם במהלך ההתפתחות וכשהיא מתגלה לילד הוא חווה אותה כמו 'קסם' . זוהי למעשה ה"מציאות המדומה" הכי ראשונית שיש, לכן כדאי לתת לו לחוות את זה בעצמו במהלך התפתחותו.

3. רצוי לעודד את הילד לצייר בצורה כיפית, למשל ע"י הנחת דפים לבנים בשולחן ציור קטן שמותאם לילד עם חפיסת צבעי פנדה שלמה המונחת בהישג יד. הילד ייגש לבדו לשולחן ויצייר להנאתו. אפשר לצייר לידו בשולחן.

4. והכי חשוב: יש לאפשר לילד לצייר לבד ולא "להדריך" אותו או "לצייר בשבילו". למה? כי באמצעות הציור הילד חוקר את העולם, מגלה צבעים וצורות וחש שליטה במציאות, דבר המאפשר לו הנאה וסיפוק עצמי. כמו כן, מדובר בהתפתחות של המוח והכנה לשפה וכתיבה (תאום יד-עין, מוטוריקה עדינה).

מוזמנים לפנות אליי, בברכת חג פורים שמח ומבדח ☺
דיקלה גולסה-חליווה, M.A. בחינוך
מורה להוראה מתקנת
ויועצת להורים לטיפול בהפרעות קשב וריכוז באמצעות פענוח ציורים וגרפולוגיה

כתוב תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם באתר.

ניתן להשתמש בתגיות HTML ובתכונות אלה: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>