דלג לתוכן
דיקלה - מורה להוראה מתקנת

בחרתי להיות מורה

to-be-a-techer

בחרתי להיות מורה וזו הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיי אבל, זו גם הבחירה הכי קשה.

למה ? כי מורה זה לא רק מקצוע שבו אתה הולך בבוקר לעבודה וחוזר אחר הצהריים וממשיך את היום כאילו כלום לא קרה ופשוט מתנתק. מורה לא מתנתק אף פעם. זה לא קשור בזמן או במקום או בטיב השכונה והעונה הנכונה. זה גם לא קשור לבית הספר שאליו התקבלת ללמד או מי הם התלמידים, ההורים, צוות המורים, המנהלת ושאר האנשים מסביב.

הוראה זה לא מקצוע שבו אתה בוחר לעבוד, אלא זה דרך חיים ומי שנכנס לשם מבין את זה בשנייה הראשונה. הוראה זה נגיעה באינסוף, בחיים. וזהו. אין יותר גדול מזה. זה מחייב אותך לתת את כל כולך בכל רגע נתון, גם כשאתה עייף או רעב, או צמא. זה להציב לעצמך ולתלמידיך את המטרות בזו אחר זו בכל שיעור, ולא לסחוב על הגב דימויים שלילים שלך על עצמך, או על הסביבה. אתה גם לא יכול להציג בדמיונך תמונות תדמיתיות של מי אתה כמורה בכיתה ולחפש קשר וסדר בין מי שהיית אתמול למי שאתה היום ואולי גם לעצב את דמותך מחר.

אתה עומד שם בעצמך בין הרים של דפים ומחברות, מבחנים ומטלות, בתוך כיתה עמוסה של תלמידים שחוברו להם יחד בצירוף מקרים נדיר שרב בו השוני על הדמיון והם בכלל עסוקים בדימוי העצמי שלהם וההודעות האחרונות שהם פספסו בגללך באחת מעשרות קבוצות הווטסאפ שבו הם מחוברים כמו אינפוזיה לווריד של אדם שעוד רגע עוזב את העולם.

ואתה שם לבדך מנצח על כל הכיתה במשך שנת לימודים שלמה בלי היכולת לוותר/להתעייף/להתנתק/ לקחת פסק זמן ולא להיות, בלי היכולת לומר פתאום “שוברים את הכלים ולא משחקים” ולברוח, למרות שאתה ממש רוצה את זה מדי פעם, כי אתה מורה ואין לך את הפריבילגיה הזו ברגע שבחרת במקצוע הכי קשה בעולם.

אבל בחרתי להיות מורה, דווקא מכל המקצועות בעולם. ובחרתי באמת בכל ליבי. ובחירה זה דבר מאוד משמעותי בחיים כי היא נובעת מתוכך וכשהיא מגיעה היא מקלה קצת ומחייבת הרבה. למה? כי אני לא צריכה לסחוב משמעויות וחשבונות, מצפון, ואישור או שלילה של עצמי, אני פשוט צריכה לשמוח שברגע הנוכחי המסוים שמתרחש לו ממש עכשיו, בחרתי נכון, עשיתי טוב או נמנעתי מרע. פשוט לשמוח על הרגע, כי הוא הכול, הוא היקר מכל, כאילו אין אחריו ואין לפניו, אין שייכות לזמן.

כל הציור הזה אמנם לא מורגש, והוא לא בחוויה, אבל הוא אמת. הוא האמת היחידה שיש, בין אם מרגיש ובין אם לא. ורוח השטות לא נכנסת ככה פתאום משום מקום, היא קיימת בנו. ואני בוחרת בכל בוקר מחדש להיות שם בבית הספר, בכיתה עם כל התלמידים וללמד אותם ידע וגם קצת על החיים בידיעה מאוד ברורה שהם צריכים אותנו המורים כדי להתקדם ולהצליח בכל אשר יבחרו, והם יזכרו את המילים שאותם בחרנו להעביר לעוד הרבה שנים קדימה.

ואין לי ספק שגם אנחנו נזכור אותם צעירים ובוגרים, בטוחים ומתלבטים שעשו דרך ולקחו משהו מאתנו המורים לחייהם העצמאיים וגם אנחנו לקחנו קצת מהם לעצמנו לשנים הבאות בלימודים בבית הספר ובכלל, בחיים.

זכיתי ללמד.

Write a comment

Your email address will not be published on the website.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>