דלג לתוכן
דיקלה - מורה להוראה מתקנת

חיה מתוך דמיונך ולא מתוך עברך – אימון אישי

‏איך העבר שלי ניהל אותי כל כך הרבה  שנים ולא ידעתי שמה שיצרתי בתוכי היה  הדימוי האידאלי שלי,שלא הוביל אותי לשום מקום שאליו רציתי באמת להגיע.

אז מה זה “דימוי אידאלי”?

מגיל צעיר אנו לומדים כיצד לנצל את נקודות הכח שלנו כדי “להרוויח” את האהבה וסיפוק צרכינו. אז אנחנו מציגים חלון ראווה מושלם ככל יכולתנו, כדי להעמיד עצמנו באור חיובי אל מול הסביבה, ובכך להביא לסיפוק צרכינו ע”י ההורים.

בתוך כך מתפתח בתוכנו מנגנון של חוסר זרימה ועודף שליטה שבו אנו שואלים את עצמנו: כיצד אני נראה?, כיצד אני נשמע? ופחות שאלות כמו: כיצד אני רוצה באמת להיראות? או, מה באמת הייתי רוצה לומר כרגע?

הדימוי האידיאלי גורם לנו לשים את צרכינו האמתיים בעדיפות שנייה, ולהתרכז באפשרות לקבל חיזוקים מהסביבה ואהבה מההורים בזכות ההתנהגות הטובה שלנו, בעדיפות ראשונה.

הבעיה היא שבמהלך החיים ציפיות הסביבה הפכו לציפיותינו מעצמנו. וכך אנו יוצרים לעצמנו “דימוי אידאלי” ששם אותנו במקומות הלא נכונים. השאיפה להיות אידיאלי יוצרת מסלולי חיים שלמים שהם זיוף, שהם אינם רלוונטיים לצרכינו האמיתיים להנאה והגשמה עצמית והם מנהלים אותנו בחיים.

למה זה זיוף?

כי הדימוי האידאלי הזה נבנה ממה שאנו חושבים שאחרים חושבים עלינו ובעיקר מהמסרים שהעבירו לנו בילדותינו. והרבה פעמים הם נטמעים בנו כל כך חזק שהם הופכים להיות חלק משמעותי באישיות שלנו ומשפיעים על המעשים שלנו.

פעם, לפני הרבה שנים, כשלמדתי להיות מאמנת אישית, למדנו על “הדימוי האידאלי” שלנו. המשימה שלנו הייתה לכתוב בטבלה את כל המסרים שקיבלנו בבית מההורים: מסרים מאימא ומסרים מאבא.

אז כתבתי כמו שזה נראה לי,

כתיבה משעשעת בחרוזים שיש בה אמת קצת כואבת.

הנה היא לפניכם:

חלק ראשון

“בטבלה שלי של המסרים מהעבר קל לי לראות

על מה גדלתי כל השנים ולמה עברתי את כל התלאות,

ההבדלים בין ההורים שלי ניכרים בכל נושא

לא פלא אם כן שקיבלתי מסרים הפוכים זה מזה:

 

מאמא קיבלתי מסר של חולשה וביטול עצמי

ואילו מאבא קיבלתי מסר של עשייה בכל כוח , גם על חשבון השני.

מאמא למדתי שאני הכי טובה כשאני לא מבקשת דבר

מאבא למדתי שאני הכי בעולם כשהבנתי סוף סוף איך להוציא את הטפל מהעיקר.

אצל אמא ראיתי שהגוף שלנו חזק כדי לעבוד קשה

אצל אבא ראיתי שהגוף הוא משהו שצריך לשמור עליו יפה.

 

מאמא הבנתי שהעולם הוא מה שקורה בבית בלבד

מאבא הבנתי שהעולם הוא גדול ויפה ולא צריך לחשבן לאף אחד.

מאמא למדתי שאף פעם לא צריך לבוא בדרישות

ומאבא למדתי שנועדנו לחיות ולצבור חוויות טובות.

מבולבלת כעת, מה עליי לעשות?

האם להישאר קטנה או לשבור את החומות?

אז נשארתי בצל של אנשים אחרים,

הם מתקדמים ואותי מאחור משאירים.

הדרך ארוכה כל כך

ולי עוד נותר לאסוף את השברים”.

 

חלק שני

כשנולדתי הייתי בת אחת בין שני בנים ואבא מיד ראה בי את האור,

אך אמא הסתכלה עליי ואמרה: “איזה יופי , יהיה מי שבבית יעזור”.

 

גדלתי , אם כן, להיות ילדה טובה וצייתנית

משקיעה בלימודים , חרוצה ושקדנית,

חוגים היו מותרות , אז אולי היה לי חוג אחד

אני לא ממש זוכרת , אז בטח זה לא היה משהו מיוחד.

תמיד אמרו לי שאני אחת מבין שישה

לכן עליי לשקול כל בקשה.

 

לא פלא שהגעתי לאן שהגעתי בחיים

קריירה משגשגת והרבה השקעה בלימודים גבוהים,

יצרתי לבד והכול במו ידיי השגתי

היה לי קשה ולא פעם נשברתי.

אני בטוחה שאם הוריי היו עושים איתי את הדרך ביחד

היה לי יותר קל , יותר שמח והרבה פחות פחד.

 

אבל המציאות היא אחרת

ומה היה עוזר לי אם הייתי מוותרת?”

(נכתב בשנת 2010)

 

אז הדימוי האידיאלי שלי היה :

  1. להיות חכמה , צייתנית , לעשות מה שאומרים לי בלי להתווכח.
  2. לא להביא את עצמי לשום מקום – את מי זה בכלל מעניין?
  3. להיות חזקה ולהתמודד לבד בלי לבקש עזרה.
  4. לעבוד קשה והרבה.

והמשוואות שניהלו את חיי היו:

  1. צייתנות = אהבה , קבלה , ריצוי
  2. מוסר עבודה גבוה = כבוד
  3. יצירתיות , תעוזה = מיותר לגמרי / אין לו מקום
  4. ביקורת עצמית = חשובה מאוד , “מבורכת”

 

היום כשאני קוראת את הדברים שנכתבו, שחור על גבי לבן, קל לי לראות שהדרך שבה גדלתי לא השאירה לי מקום להביע את עצמי, לבטא את היכולות שלי ולהשיג הישגים משמעותיים ונכונים עבורי. לא היה מקום לשאיפות וההתפתחות האישית שלי נשארה מאחור.

הצייתנות הוטבעה בי מגיל צעיר וליוותה אותי כברת דרך ארוכה, וכשלא הייתי צייתנית יותר, הייתי מורדת. לא היה אמצע.

אז איך בכל זאת עשיתי שינוי?

העזתי לוותר על הנוחות והצייתנות ודבקתי באמונה בעצמי וביכולותיי. העדפתי לשקר לסביבה מאשר לשקר לעצמי. הרגשתי אבודה ובעיקר בודדה.

ואז התחלתי, מלמטה, לבדי, לבנות את עצמי כמו שרק אני רוצה.

והצלחתי.

והיום אני מאמנת נשים אחרות ללכת בדרכן ולהניע את עצמן מתוך המקום של הנוחות והצייתנות שהן רק תפאורה של הנשמה.

אני מאמנת נשים להאמין בעצמן ולא לוותר למרות שזה הכי קל לעשות.

 

אתן מוזמנות להגיב ולשתף.

וכן מוזמנות לשיחת ייעוץ חינם של 15 דק’.

שלכן, דיקלה

Write a comment

Your email address will not be published on the website.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>