דלג לתוכן
דיקלה - מורה להוראה מתקנת

יחסי אימהות ובנות ומשמעותם באימון אישי ובפענוח ציורים

בת אם ומה שביניהן

יחסי אם ובת נחשבים מאז ומתמיד למורכבים, כולם מסכימים עם העובדה שכמעט כולם מרגישים, ברמה זו או אחרת, פגועים, מאוכזבים כועסים או מרגישים רגשי אשמה, ביחס לאימא שלהם. הרגשה זו מלווה את הבנות אפילו כשהן מתבגרות והופכות לאימהות בעצמן. השיא, אגב, מגיע בדיוק בתקופה שבה הילדה הופכת לנערה מתבגרת. למה? כי ילדים מתייחסים לאימא כאל מיכל שמספק את כל הצרכים.

לב תהליך ההתבגרות הוא הניתוק מהביחד, המלווה בד”כ בכעס ותוקפנות. כך נבנית הזהות המינית. הניתוק מבלבל ומפחיד. אימהות לעתים מקנאות ביכולת של הבנות לעשות את מה שהן לא העזו. לפעמים מאוד בולטת הפריחה של הבת מול הקמילה של האם. לפעמים יש קנאה בקשר של הבת עם האבא-בעל. עולות שאלות של שליטה וקושי לעזוב את הצורך הזה.

במחקרים פסיכולוגים לעולם לא תמצאו דעה אחת שמקובלת על כולם, ההיפך הוא הנכון! ברגע שממצא מסוים מתפרסם, קמים עשרות פסיכולוגים ומוצאים דרכים רבות לשלול אותו. אולם, ראו זה פלא, דווקא היחסים שבין אימהות ובנות זכו להסכמה רחבה.
בתרבות שלנו, האם ובתה הן החברות הכי טובות, וגם המרות שבאויבות. מרדנות, תסכולים, מרירות, אינסוף תסביכים וגם אהבה ענקית – זה קשר שנמשך כל חיינו, גם כשבנותינו גדלו, וגם לאחר מות אמנו.

בפענוח ציורים, השמש מציינת, בד”כ, את האם ולפי המיקום שלה בציור ניתן לדעת כיצד חווה המציירת את אימא שלה. לא אחת האם טוענת בפניי שהיא מאפשרת מרחב לבת שלה, בעוד שבציור אותה ילדה ציירה את השמש גדולה ועוצמתית במרכז הדף, כאילו לא נותנת לה מקום לבטא את עצמה.
חשוב לציין שלא כל מפענחי הציורים מסכימים עם קביעה זו, אלא רק המפענחים שמוסיפים את הזרם הרוחני לפענוח הציורים ומסתכלים על הצ’אקרות בפענוח הצבעים. הצבע הצהוב (השמש), הוא מצ’אקרת מקלעת השמש שממוקמת בטבור ומעליו, ומכאן הקשר לאימא (חבל הטבור). פרטים נוספים על כך תמצאו בקורסים שלי: “קורס פענוח ציורים בשילוב קלפי מודעות” המתקיים בזום בכל העולם.
פרטים בקישור המצורף:

קורס פענוח ציורים בשילוב קלפי מודעות

בספרי הפסיכולוגיה קראתי אודות הפסיכואנליטיקאית צ’ודורואו (Chodorow, 1978), אשר טענה שלא יחסי הבן והבת עם האב, אלא דווקא יחסיהם עם האם- הם המשתנה החשוב ביותר להתפתחות העצמי וליצירת הבדלי אישיות בין המינים. לדעת צ’ודורואו, יחסי אם-בת יוצרים את הבסיס לקשר העמוק בין נשים. בעוד שאצל הבנים דווקא ההינתקות מהאם היא היוצרת בסיס איתן לגבריותם. מכאן עולה כי העובדה שנשים הן אלו שמגדלות את הילדים- בנים ובנות: הזדהות הבת עם אימה יוצרת אישיות נשית הבאה להגדרה דרך היחסים וקשרים עם אחרים, וגבולות אגו חדירים יותר וברורים פחות לעומת הגברים. מודל יחסי משפחה זה של צ’ודורואו מסביר, אמנם, את קשרי ה”אחווה” בין נשים, אך אינו כולל בתוכו אפשרות לקיומם של יחסים עוינים בין נשים, ובכללם גם אימהות ובנות.

תחברו לכך עובדה נוספת שהיא, החינוך השונה שנותנות אימהות לבניהן ולבנותיהן כדי להכשירם לתפקידיהם החברתיים מוביל, בהכרח, למתחים בלתי פוסקים בין האם לבת כבר מגיל צעיר וזאת משום שהאימהות מלמדות את בנותיהן להעניק ובכך מפתחות אצלן רגישות רגשית כלפי הזולת, ואז הבת נוטה יותר לראות את יחסי אביה ואימה שאינם שווים והאם לעיתים קרובות חשה קיפוח מסוים ואכזבה. איך מתגברים על זה? באמצעות ייעוץ והדרכת הורים המשלב פענוח ציורים וקלפי מודעות.

סיבה נוספת יכולה לנבוע מכך שהאם עצמה נזקקת במידה מסוימת, היא עשויה לחפש אצל בתה את הקשר הרגשי החסר בחייה. כאשר תלמד את בתה לתת לאחרים, היא עשויה- אולי לא במודע- להציע את עצמה כמועמדת לטיפול של בתה, ויחסיהן עלולים להפוך לנטל של צרכים שלא סופקו במקום אחר. ולבסוף, האם בעצמה היא בת, ובת של בת. התפתחותה המוקדמת סומנה בצורות רגשיות זהות. אמה נאלצה ללמדה איך להפוך לאישה.

כל זה ועוד, מוביל למאבקים שעולים בהתייחסותה אל הבת. היא חשה באובדן הטיפוח של אמה, ועשויה לקוות שבתה תפצה אותה בדרך כלשהי. בגלל סיבות אלו, רצופים יחסי אם-בת בלחצים מיוחדים. האימא עשויה לגלות שבאופן בלתי מודע היא לפעמים מגיבה אל בתה באהבה, הקשבה, הגנה וניחום, ולעיתים היא מתייחסת בניכור, ריחוק, שיפוטיות ובקורת. ההתנהגות הבלתי עקבית והבלתי נשלטת (בהיותה בלתי מודעת) הזו יוצרת מצב בו הבת עוברת את חיי ילדותה ברגשות של אובדן ואי שלמות. בחפשה אחר קבלת הסיפוק הרגשי החסר, תפנה הבת לחיפוש יחסי קירבה אשר יבטיחו לה הגנה ובטחון וימלאו ריקנות זו.

מה אפשר לעשות כדי לפתח מערכת יחסים בריאה ומעצימה בין אם ובת?
1. לפתח תקשורת רגשית- באמת להתעניין בבתך, לא לבוא עם מטרה. עלייך גם להיות מוכנה שיתעניינו בך. למשל, איך היה בביה”ס? בסדר- איך אימא מגיבה ברגע זה, זה הכי חשוב: “בסדר כי קיבלת ציון טוב? בסדר כי המורה התייחס אלייך? כי דיברת עם הילדה שמעניינת אותך?” וכו’.

2. להיות נוכחת בחייה של בתך המתבגרת – להיות פיסית ומשמעותית, ליצור חוויות משותפות, להתעניין בה, לדפוק על דלת חדרה כשהיא סגורה, וגם אם הילדה דוחה אותך כרגע, לא להיבהל או לראות זאת כפגיעה.

3. לרכוש ידע – ללמוד, לקרוא ולשתף בחוויות עם חברים מסביבתך, ואם משהו לא ברור או לא הולך כפי שרצית, לא להתבייש לפנות לייעוץ. אפשרי ללכת לסדנה משותפת של אימא ובת וליהנות יחד.

4. לסלוח ובגדול – עליך לקבל החלטה עם עצמך שאת סולחת לאימא שלך בעצמך וזאת כדי להניח לכעס, לאכזבה או הפגיעה. איך תעשי את זה? פשוט דמייני את עצמך חייה את חייה של אימא שלך. דמייני את עצמך כאימא שלך בתור ילדה, כנערה מתבגרת ומבוגרת – ודמייני שאת עושה את המקסימום שאת יכולה בכל שלב בחיים.

5. להגיע לסדנאות שמיועדות לאימהות ובנות ולפתח את הקשר המורכב והנפלא הזה – אפשרי גם להגיע לייעוץ ממוקד המשלב אימון אישי באמצעות פענוח ציורים וקלפי מודעות, כך שהמסר עובר ללא מילים ובהחלט מעצים ומקרב.

לתגובות וייעוץ אנא פנו אליי,
דיקלה גולסה
M.A. בחינוך
מפענחת ציורים וגרפולוגית
מנחת סדנאות לתקשורת של אימהות ובנות
diklagolasa@gmail.com
1-323-847-0146

2 Comments on “יחסי אימהות ובנות ומשמעותם באימון אישי ובפענוח ציורים”

  1. hadas redko says:

    בהחלט מעניין. מלמד. ממקד.
    הכתיבה זורמת .
    נהנתי ללמוד יותר:)
    את מיוחדת ויש לך מלא ערך לתת החוצה לעולם.
    עליי והצליחי דקלה יקרה ואהובה ❤????????

    1. דיקלה גולסה says:

      תודה רבה לך חברה יקרה,
      שמחה ללמד וללמוד ממך 🙂

Write a comment

Your email address will not be published on the website.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>