דלג לתוכן

לחיות את החיים, זה כמו לצייר ציור ללא מחק

תקופת החגים היא ללא ספק תקופה של “הטענת הסוללה הנפשית” שלך, ההזדמנות לחשיבה מחודשת על מציאות החיים ועל שינוי הטבע האנושי שלנו לכיוון קצת יותר טוב. בכל זאת עברנו שנה לא ממש פשוטה עם יותר ירידות מאשר עליות וגם איבדנו קצת את הדרך.

פתאום אני מתחילה לעכל את כל השינויים שהטיסו אותי לקצה השני של העולם, ניתקו אותי משורשי, חייבו אותי להמשיך במלוא כוחי והדרי ולהנחיל את שפת הקודש ביבשת הגדולה, ומיד. הסדקים שבלבי מבשרים על הקריסה תחת הנטל, הבלבול כתוצאה מהשפע האמריקאי וחוסר היכולת להרכיב תמונה אחת מכל כך הרבה חלקים שלאו דווקא מתחברים האחד לשני.

“לא לדבר הזה פיללתי”…אומר לכם את האמת. חלומותיי נופלים לקרקע בזה אחר זה והתקווה מתחלפת לא פעם בייאוש. עם זאת, לצד הכאב מתנקה הנשמה ומתחדדת ההבנה שכל ההתחלות הן קשות.

מתמסרת לרוח חגי תשרי המבשרים לי על תחילתה של תקופה טובה יותר המאפשרת לי לדרוך במקומות שבהם לא חשבתי שביקרו אנשים, להתערבב עם נשמות טהורות ולהניח את ראשי תחת כנפי השכינה בלי לפחד.

בחגים ביקרתי בבית הכנסת וגם בסוכות של חבריי ונשמתי לתוכי את האוויר המרענן, חשבתי המון וכתבתי כל מה שעלה לי לראש באותו רגע. הבן שלי, דרך אגב, ראה אותי כותבת והחליט שהוא רוצה גם…נתתי לו את העיפרון שלי והוצאתי דף חלק לבן מהמדפסת בפינה. סוף סוף הוא צייר את הציור הראשון שלו ואני הרגשתי שאני נמסה כמו גלידה ביום קיץ לוהט. הקשקוש הזה שלו על הדף מעיד על איזושהי “קפיצת גדילה” שלו המהוה כרטיס כניסה לעולם הילדים, וגם על איזושהי שמחה שהצליחה להשכיח ממני את העצב לזמן מה.

ברגע אחד מצב הרוח שלי השתנה פלאים: פתאום את מבינה מהו ערכם של החיים, מה בורא עולם מנסה להגיד לך והצרות מתכווצות ונדחקות לשולי הדרך.

אין מה לעשות, ככה זה בחיים, ומי כמוני יודעת, אין קיצורי דרך לשום מקום שאליו אתה באמת רוצה להגיע. תמיד הדרך שלי הייתה ארוכה יותר, לא יודעת להסביר את זה אבל משהו אצלי נמשך כל כך הרבה זמן שיכולתי לחוש את החיים מתחככים בגופי ומשאירים בי סימן.

ומה שהכי חשוב לזכור זה שלא תמיד הכל תלוי בנו, ועל זה נאמר בקבלה:“על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת”. אז אולי כדאי להשתדל ליהנות בין לבין ולעשות הפסקות של נשימה עמוקה פנימה כדי למלא את הריאות לפני הצעד הבא. 

אז מה היה מיוחד בחגים האלה, כאן, בחלקת האלוהים הקטנה שלי בלוס אנג’לס?

החלטתי לפתוח את הלב לאחרים, למדתי להתחבר, טעמתי קצת דברים אחרים והחלטתי לתת מעצמי לקהילה המדהימה שמתגוררת כאן המון זמן לפני. בחרתי להחליף את הרצון לקבל ברצון להשפיע/לתת/לחלוק/לדאוג לאחר, וכשעשיתי את זה נפתח לי צוהר לעולם גדול ומרתק.

והיום, אחרי החגים, אני כבר חלק ממנו.

אין ספק שלמרות הקושי אני עדיין צועדת קדימה ולא מבזבזת את זמני להסתכל אחורה. ככה אני, תמיד הייתי ותמיד אהיה. וזה גם הרבה בזכותו…זה שברא אותי כזו ודואג לשמור עליי מלמעלה (ואני מרגישה את זה עמוק בתוך הנשמה שלי).

שנה טובה 🙂

Write a comment

Your email address will not be published on the website.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>