דלג לתוכן
דיקלה - מורה להוראה מתקנת

נולדתי מחדש בגיל ארבעים

diklaandherson

 

כמה קל לך להישאב לריגושים הרגעיים, להנאות של הרגע הזה בלבד, לחוסר מחויבות, לרעש ולקצב המסחרר שלעיתים משכיח ממך את הגיל שלך וגם קצת את המציאות.

אז טעמתי (כמעט) מהכל, עבדתי סביב השעון, הכרתי מלא שונים ומגוונים, הכרתי תרבויות קרובות ורחוקות בארץ ובעולם, ישנתי ביום והסתובבתי ערה בלילה, חרשתי על הלימודים בשנות ה-20 לחיי באוניברסיטה, הצלחתי מעט מדי ונכשלתי די הרבה, התפרקתי לרסיסים והתחברתי מחדש עם המון צלקות ובעיקר התפללתי להגיע ל”מנוחה והנחלה” כמו באגדות.

רק שזה לא קרה. לא הייתה לי מנוחה ובטח שלא נחלה. ככל שעליתי בסולם הקריירה, כך צנחתי בסולם הרגש. כיוונתי למעלה קצת יותר ממה שיכולתי להכיל ונשאבתי לשם במשך שנים רבות. כמו חטאי האנשים במגדל בבל שרצו לגעת בשמיים ואלוהים בלבל את שפתם והרחיק אותם האחד מהשני.

ככה גם אני בחיי. התרחקתי במקום להתקרב, סגרתי את ליבי יותר ויותר כדי לא להיפגע ולא אפשרתי לאף אחד לגעת או להריח את טוב ליבי השופע. ממש כמו סכר שלא נותן למים לזרום החוצה, כך גם אני עצרתי את השיטפון של המהות הקיומית שבי הרכה והענוגה.

עד גיל ארבעים.

בלידת בני בכורי, הרגע שבו הייתי הכי קרובה לבורא עולם, נפתחה לי הנשמה, הסכר נפרץ והמהות הנפשית שלי התעוררה לחיים. נהרות של רגש שצפו וקצפו מכל עבר והקסם הקטן שנולד לי באותו זמן הפיץ את אורו בעוצמה רבה.

אז התחלתי לחיות באמת. משפחה קטנה בבית קטן וחמים מעבר לים נולדה ברגע אחד. אני כבר לא לבד יותר בעולם לעולם. האחריות נחתה על כתפיי עם כל כובד משקלה והתחלתי לעשות צעדים ראשונים בבית הספר של החיים בתפקיד “אימא”.

בזמן הכי מתאים ורגע לפני שרציתי לוותר, קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיש ליקום לתת לי. עכשיו כשאני יודעת על בשרי מהי אהבה שאינה תלויה בדבר, מה המשמעות של חיבוק חם, מה השילוב של תבונה ורגישות ומהי עוצמת הרכות אני מבינה שלא באמת חייתי בחיי.

אבל אני לא מצטערת על שום דבר!! אני יודעת שניצחתי את הייאוש והפחד, שהצלחתי להגשים את חלומי, שלא איבדתי תקווה ובעיקר שהצלחתי לדבוק באמונתי פעם אחר פעם. אני זוכרת בליבי את כל אלה שהשאירו בי צלקות ואלה שעטפו ברחמים, אני זוכרת רגעים יפים של למידה וצמיחה וזכיות קטנות ומתוקות. נגעתי בכל מי שעבר בדרך והשארתי בו חותם כמו זה שהוא השאיר אצלי, חוויתי את הכאב וההשפלה אך לא נתתי להם מקום בליבי ונשמתי.

חייתי כי ידעתי שחיים פעם אחת בלבד וכל דבר מגיע בזמן שלו, אם רק נאמין.

תודה אלוהים על היכולת לברוא חיים ותודה לחצי השני שלי שהינו שותף מלא למלאכה.

שלכם, דיקלה

Write a comment

Your email address will not be published on the website.

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>