דלג לתוכן
דיקלה - מורה להוראה מתקנת

פענוח ציורי ילדים בתקופת הקורונה – חלק 1 – רגרסיה וסימני מצוקה

drawingcorona

מבוא

אין ספק שהשפעות הקורונה נותנות את אותותיהן על הילדים הצעירים במשפחה. אנחנו, המבוגרים, יכולים לקחת מרווח נשימה ולהתמודד עם מה שקורה אצלנו בתוך הנשמה. אבל אצל הילדים שלנו המצב שונה לגמרי: המציאות המנותקת מכל מה שהם הכירו עד כה השתנתה לבלי היכר והסוף לא נראה באופק. רוצה לומר כי, אין להם באמת מושג מה קורה וההגבלות נוחתות עליהם כמו רעם ביום בהיר.

בנוסף לכך, הריחוק החברתי והסגר בבית הותירו אותם בודדים במערכה בלי יכולת לתקשר מקרוב עם ילדים בני גילם או דמויות סמכות נוספות, פרט להוריהם. מכאן, בהכרח, הם חשופים הרבה יותר לבעיות נפשיות רגשיות שעלולות לצוץ במהלך תקופה זו, כמו חרדה, דיכאון ונסיגה (רגרסיה).

כיצד משפיעה הקורונה על ילדינו?

תופעות כמו חרדה ממה שקורה מסביב יכולות לבוא לידי ביטוי, בקרב ילדים צעירים, בהרטבה במיטה, בנדודי שינה , מציצת אצבע ועוד. ואילו בקרב מתבגרים, נראה תופעות כמו הסתגרות בחדר, דיכאון, אכילה רגשית, חוסר רצון לשתף פעולה עם דמויות סמכות, הפסקת לימודים, היעדר שמחת חיים ועוד.

למה הכוונה נסיגה(רגרסיה) אצל ילדים? ילד אמור להתקדם בהתפתחות שלו במהלך חייו. לדוגמה, מזחילה לעמידה להליכה, משימוש בטיטול לגמילה, מרכישת מילים להרכבת משפטים. על כן, כל תופעה של נסיגה לאחור על הרצף ההתפתחותי יש לתת עליה את הדעת ולבדוק מה קורה לילד באותה תקופה.

מן הראוי לציין כי, נסיגה קלה וזמנית יכולה לקרות בתקופות שונות של מתח: ילד שחוזר להרטיב באופן זמני בזמן ההסתגלות לגן חדש, או בעקבות הולדת אח. בדרך כלל ליווי ותמיכה יעזרו לילד לחזור לעצמו במהרה. אלה תופעות לגיטימיות ומוכרות היטב. אך תקופה זו, שהגיעה בעקבות מגפת ה"קורונה", הביאה איתה מציאות אחרת לגמרי ולתקופת זמן ארוכה מהרגיל שטרם השכלנו להבין מה הן השלכותיה. עד כה נראה כי המצב לא פשוט והוביל לפגיעה קשה מאוד בתא המשפחתי בכלל, ובקרב ילדים בפרט.

על כן, חשוב להמשיך ולעקוב אחר התפתחות ההשלכות העולות מן התקופה המיוחדת הזו. יכול להיות שהיה פיצוי לילדים כאן שהצליחו לחוות משפחתיות במלוא מובן המילה. אמא ואבא במשרות מלאות. אבל זה במאמר הבא…

רגרסיה בציורי ילדים

ציורי ילדים מאפשרים הצצה על נפשם הרכה ללא שיפוט או ביקורת. דהיינו, אפשר ללמוד הרבה דברים מהציורים שהילדים מציירים, בין היתר גם על המצב הנפשי והחברתי שלהם, על פחדים, טראומות שחוו ובעיקר, על איך שהם מרגישים בבית.

אולם, אם הילד נהג לצייר בצורה מסוימת ולפתע נראה שהוא "חזר אחורה" בשלבי התפתחות הציור שלו, למשל: ילד בן 6 יחזור לשרבט כמו ילד בן 3, אז בהחלט יכול להיות שמדובר ברגרסיה רגשית-התנהגותית מסוימת שבאה לידי ביטוי בציור.

מכיוון שילדים לא תמיד מביעים את רגשותיהם, את מה שעובר עליהם ואת המאבקים הפנימיים שמתחוללים בתוכם בצורה מילולית, הדברים האלו יכולים להתבטא בדרכים אחרות שכדאי להזכיר אותם כאן.

שלבי התפתחות הציור וחשיבותם להתפתחות הילד

הציור הוא חלק בלתי נפרד מהתפתחות הילד. בד"כ כלל הילדים משרבטים ומציירים ואף נהנים לראות את היצירה שלהם לובשת קווים, צורות וצבעים ומשנה את פניה חדשות לבקרים.

החל מהמאה ה -20, פסיכולוגים נטו להניח שילד הגיע לרמה גבוהה של התפתחות ציור אם היא יכולה לתאר משהו באופן ריאליסטי. הם טענו שכשילד צייר משהו פשוט למראה, כמו דמות אנושית בסגנון "ראשן" – מעין ראש מעגלי עם זרועות ורגליים הבולטות ממנו (ובדרך כלל, ללא פלג גוף עליון) הנפוץ בציור הילדים, זה כי כך הוא, בגילו, תופס את הדמות.

לעומתם, פסיכולוגים אחרים טוענים כי בשלבים הקודמים של הציור, ילדים לא חושבים על ריאליזם (תיאור המציאות). תפיסה זו נובעת מהעובדה שילדים נוטים לפזר חפצים במקומות מוזרים בציורים שלהם, למשל: הם עשויים לצייר בית בפינה השמאלית של הדף ואז עץ שאיכשהו עומד מעליו. אבל זה לא אומר שהם לא מבינים איך האובייקטים האלה נראים בעולם האמיתי, ברחוב. בעצם, הילד דואג יותר להשגת סוג של איזון חזותי בין האובייקטים בדף הלבן שלו, במטרה ליצור משהו שיהיה הגיוני לאדם שהם מראים לו.

למעשה, לפעמים ילדים מעדיפים לצייר משהו בדרך מסוימת גם כאשר הם יודעים שהוא "צריך" להיראות אחרת, או אפילו כשהם מסוגלים לצייר את האובייקט בצורה מציאותית יותר. וזה היופי בציור שלהם: אין בו חוקים, אלא רק העולם שלהם כפי שהם בוחרים בעצמם להציג אותו. גם מחרים מצאו כי לילדים ישנה מידה רבה של חופש בציור כי הם לא מוגבלים על ידי אילוץ כלשהו שמבקש מהם לתאר רק נושאים שקשורים לאומנות של תרבותם בלבד.

למה חשוב לומר את הדברים האלה? כי ההכרה בכך שילדים צעירים אינם מתכוונים לייצר עיבוד ריאליסטי עוזרת להדגים את משמעות חווית הציור עבורם. עבור ילדים רבים, ציור מלהיב לא בגלל התוצר הסופי שהוא מוביל אליו, אלא משום שהם יכולים לחיות לגמרי בעולם הציור שלהם במשך כמה דקות (ואז מיד לשכוח מזה כמה דקות אחר כך). לעומת זאת, מבוגרים עשויים להתקשות להתייחס לסוג זה של חוויה כחוויה חולפת והם יתעקשו להתאים את הציור למציאות חייהם עד כמה שניתן.

השלב הראשון הינו שלב השרבוט (גילאי 2-4) שלב זה הינו חלק בסיסי בחייו של הילד. שנים אלה מהוות בסיס להתפתחותו הרגשית והקוגניטיבית. זוהי תקופה בה הילד מגיע להישגים רבים: רכישת השפה; שליטה מוטורית טובה יותר – שיפור תיאום עין-יד, מתחיל לטפס, ללכת, לרוץ, הוא מגלה את העולם, את הסביבה שלו ואת האנשים בקרבו. בשלב הזה הילד הילד מפתח את מושג "העצמי", חוקר ומגלה לראשונה את יכולתו ליצור באמצעות צבע על נייר,  אצבע שנעה על חלון מכוסה אדים או מקל שיוצר צורות בחול.  בשלב זה, כלל הסימנים הראשונים על הנייר נעשים באופן ספונטני, כאשר לילד אין כוונה לצייר משהו, אלא רק ליצור סימנים ולחקור. בתחילה הילד אינו מודע תמיד לכך שהסימנים שיצר הצבע על הנייר אכן נעשו על ידו. בשלב זה הילד מניע את ידו בתנועות גדולות ולעיתים קרובות אף מסיט את מבטו מהדף בזמן שהוא מצייר. בשלב זה הילד מצייר קווים, מעגלים ומספר צורות בסיסיות.

drawing3yearsoldgirl

שלב השרבוט – ציור של ילדה בת 3

השלב הבא בהתפתחות הציור הוא שלב הטרום -סכמה (גילאי 4-7) שלב זה מתרחש בתקופת גיל הגן ועד הכיתה הראשונה בבית הספר. הביטוי האמנותי בגיל זה בד"כ הוא ספונטני ומתרחש כל הזמן. הילד מתחיל לתת שמות לשרבוטים שלו, הציורים שלו הופכים נשלטים ומכוונים יותר והסימנים על הדף אינם קשורים עוד רק לתנועות הגוף שלו, אלא, בהחלט, מבטאים את מה שרצה והתכוון להציג על הדף (מכאן מגיעה היכולת של מפענח ציורים מיומן לפענח ולהשיג מידע רב על ההרגשה הפנימית של הילד). אחד המאפיינים לשלב זה הוא החיפוש אחר הסכימה, הדרך בה ניתן לייצג אובייקט מסוים בציור. הילד חוקר דרכים שונות בהן הוא יכול לצייר את אותו האובייקט. בשלב זה הילד מצייר דמות אנוש בסיסית, בתים, שמש וכו'.

drawing6yearsoldgirl

שלב טרום-סכמה, ציור של ילדה בת 6

השלב הבא הינו שלב הסכימה (גילאי 7-9). בשלב זה הילד חווה עצמאות גדולה יותר ויש לו תחומי עניין רבים: משפחה, חברים, בית ספר, חוגים ועוד. יחסים עם אחרים וחברויות הינם משמעותיים במיוחד עבורו. הילד מצייר את עצמו כחלק מהסביבה ובהחלט נראה כי לסביבה יש משמעות עבורו והוא יודע להתאים, למשל, את גודל הדמות לחשיבות שלה בעיניו. הילד בעצם מפתח סכמה בסיסית, שעליה הוא יחזור שוב ושוב, של הנראות של עצמים (בתים/חיות/עצים) ודמויות מהסביבה.

חשוב לציין, בייחוד בהקשר למאמר זה, ובכלל, כי הסכמה שיצר הילד בשלב התפתחותי זה, נשארת קבועה והיא בדרך כלל משתנה רק אחרי חוויות משמעותיות הקשורות באובייקט המצויר או הקשורות בעולמו הרגשי של הילד המצייר ברגע נתון.

 

drawing8yearsoldboy

בציור שלפנינו, בן 8 צייר את סביבת הבית שלו. בציור נראה את החיבור של הילד לאם, את ההשפעה שלה עליו (השמש שמייצגת את צמרת העץ) ואת הגזע הארוך והחום שמעיד על ההתבגרות של הילד ועל הצורך שלו ביציבות.

 

השלב הבא הוא שלב ראשית הריאליזם (גילאי 9-11), שבו הילד מבין את משמעותם של מערכות יחסים בחייו מכל הסוגים. הילד מבין כי הוא אינו היחיד בסביבה שחי ומתקיים ולכן עליו להתחשב בדעות ורגשות של אחרים, ובאופן כללי הוא מודע יותר לעולם החיצון. בתקופה זו הילד גם מבין שיצירותיו הן שלו ומאפיינות אותו ועל כן מדגיש את המורכבות בציורים שלו תוך שימת דגש על פרטים האופייניים לאובייקט הציור. הילד אף מנסה להדגיש את ההבדלים בין האובייקטים.

השלב הבא הוא שלב הריאליזם (גילאי 11-13). שלב זה של גיל ההתבגרות כבר מציג חשיבה בוגרת ומודעת יותר של הילד על העולם שבו הוא חי, לצד הבנה והסקת מסקנות על אירועים שמתרחשים במציאות. המתבגר מסוגל להסתכל על בעיה מכמה נקודות מבט ולחשוב על דרכים שונות ויצירתיות לפתרונה. הדבר הכי חשוב בתקופה זו הוא התפתחות תחושת ערך העצמי שלו ותפיסתו בעיני השווים. לעיתים קרובות למדי, המתבגר עסוק בשאילת שאלות לגבי העולם סביבו. עיסוק המלווה בתחושת כעס, ניכור, מרדנות, דיכאון וביקורת עצמית. מה קורה עם הציורים שלו בשלב זה?? המתבגר מצייר פחות ופחות כי יכולתו הגרפית אינה תואמת את תפיסתו החדה ואת ידיעותיו על העולם, וחסרה לו היכולת לתאר חוויה בציור. לכן, אם הוא כבר מצייר, אז הוא לעיתים, ישמיט פרטים שהוא לא יכול לצייר באופן מושלם או שהוא מעדיף להעתיק. במהלך שלב זה, ילדים רבים מתייאשים אם אינם מקבלים עידוד או אם הם לא נמצאים בחוגי אומנות או ציור כלשהם, ואז התפתחותם האמנותית נעצרת, זו הסיבה העיקרית לכך שציורים שיוצרים מבוגרים, בשלב מאוחר יותר בחייהם, נראים כמו ציורי ילדים מגיל 10–11.

drawing13yearsoldboy

שלב הריאליזם , ציור של בן 13, אשר בחר לצייר את הבית שלו, בית פרטי עם שביל גישה ארוך (יכול להעיד על הקושי של אדם מבחוץ להיכנס לבית כי בני הבית שומרים על פרטיות). החלון בגג הבית הוא חלון חדרו של המתבגר המצייר, הוא עבר לשם כחודשיים לפני שהוא צייר וזאת לאחר שדרש להיות בחדר לבד.

למה חשוב להבין את שלבי התפתחות הציור של הילד??

סקירה זו של שלבי התפתחות הציור אצל ילדים, ע"פ הגישה הריאליסטית, חשובה להבנה הבסיסית של מה שהילד מצייר במהלך חייו בדרך כזו או אחרת. כמו כן, הבנה זו של הדבר הצפוי בקבוצת גיל מסוימת, משמשת בסיס הכרחי להשוואה מול הדברים הבלתי רגילים או הבלתי צפויים בציורי ילדים. דהיינו, כאשר איש מקצוע מיומן בתחום פענוח ציורי ילדים נדרש לאבחן ילד שיש לו קשיים קוגניטיביים, התפתחותיים או גופניים כלשהם, או לנסות להבין מה עובר על ילד שחווה טראומה ומשבר רגשי בחייו בזמן נתון, הוא יבקש לחזור למקורות ולהתבונן במאפייני התקופה הנידונה ואחר כך להסיק מסקנות.

מכאן נראה כי רגרסיה היא מעבר משלב התפתחותי גבוה לשלב התפתחותי נמוך יותר, עם כל המשתמע מכך.

drawing6yearsoldboy

שלב הטרום-סכמה, ציור של ילד בן 6 המבטא רגרסיה לשלב השרבוט

ציור זה של ילד בן 6 הינו דוגמה לרגרסיה בציור שלו. הילד משרבט כמו ילד בן 3 ותוחם את הציור בעיגול סגור, המאפיין את הסגירות הפיזית שבו הוא נמצא בתקופה זו של סגר בקורונה.

drawing7yearsoldgirl

שלב הסכמה, ציור של בת 7.5 המבטא רגרסיה לשלב הטרום-סכמה

ציור זה של ילדה בת 7.5 הינו דוגמה נוספת לרגרסיה בציור שלה. הילדה ציירה אובייקטים של צורות גיאומטריות בעיקר, המאפיינות ציורים של ילדים הנמצאים בשלב טרום-סכמה, אך כתוצאה מהחוויות שאותן היא עברה בתקופת חייה בגיל 6, גרמו לה לכעסים ולהתמודדות לא פשוטה, על כן היא חזרה לאחור בביטוי האומנות שלה ואף נמנעה מצייר זמן ממושך (לדברי האם).

סימני מצוקה בציור בתקופת הקורונה: סימנים נורמליים וא-נורמליים.

מה קורה בתקופות שבהם הציור נראה "מפחיד", הקווים חדים ואף חורטים את הדף? מה קורה כאשר הדמויות בודדות ואפשר להרגיש מהם את הצעקה לעזרה?

אין ספק שבתקופה זו בהחלט נראה את הזעם של הילדים בא לידי ביטוי בציור כתוצאה מהסגר והריחוק החברתי שבו הם מצויים. ההורים דואגים כשילדם מצייר בצבע השחור בלבד בצורה אגרסיבית על הציור, או על כך שהוא קורע את הדף מרוב צביעה שמביעה את תחושות התסכול שלו.

מניתוח ראשוני של כ-100 ציורים של ילדים בישראל ובארה"ב בתקופה זו של הקורונה, אני יכולה להבחין במוזרויות השונות שיכולות להעיד על קושי או בעיה מסוימת של הילד המצייר כתוצאה מהשפעות תקופת הסגר, הריחוק החברתי והבידוד שהביאה איתה הקורונה:

  • תמונות מרחפות, שבהן לדמויות או לחפצים אחרים אין קרקע מתחת לרגליהם והם עלולים ליפול.
  • תמונות עם מסגרת, בהן מרופדות כל ארבעת הצדדים קווים חזקים מאוד, המעידים על הימצאותו של הילד המצייר בתוך מסגרת שאי אפשר לצאת ממנה.
  • זווית הנטייה של צמרות העצים או גגות הבתים חדה ומחודדת, היכולה להעיד על תוקפנות ואימפולסיביות שלא ניתנת לביטוי.
  • הימצאותם של דמויות בודדות בציור או השמטת חלקים של חפצים או השמטת חלקי דמויות/

drawing4yearsoldgirl

שלב הטרום-סכמה, בת 4.5 מציירת בבית בספטמבר 2020, דמויות מרוחקות בתוך מסגרת, הבחירה בצבע כתום באה מהמקום של השינויים במציאות החיים ברגע זה.

 

 

drawing5yearsoldgirl

 

שלב הטרום-סכמה, ציור של ילדה בת 5, ציירה דמות לבדה שמשחקת עם בובה או חיית המחמד שלה בבית, שני העננים ושני הפרחים מציינים את האחים שלה בבית, והשמש בצד ימין מעידה על אימא שנמצאת איתם בבית ודואגת לסדר, ארגון ופעילויות במהלך היום, בבידוד בבית.

סיכום

מה שהכי חשוב לזכור הוא כי "לאמנות ילדים יש היגיון משלה, וילדים אינם משוגעים".

בין אם ציור נמשך במהירות בחלוף ובין אם הוא מצויר במאמץ רב, בין אם ילד מחפש בזהירות את הצבע הנכון או פשוט תופס את העיפרון הראשון שעומד ליד – אם שואלים על "משמעות" ציורי הילדים, דבר אחד בטוח: ילדים מבטאים את תקוותיהם, משאלותיהם, חלומותיהם, חזונותיהם וציפיותיהם ברישומיהם – וגם את החרדות, הפחדים, הכאבים והדאגות שלהם.

על כן תקופה זו, שרחוקה מלהסתיים והשפעותיה נמצאות כאן בעיצומן על כולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, ניכרת היטב בציורים אשר מתארים את מציאותם החווייתית בפועל – חווית הווה עם חיבור לעבר ולעתיד. מטבע הדברים, ציור של ילד אינו מעשה מובנה במודע ועל כן יש לייחס לו את הכבוד הראוי לו.

 

מוזמנים להגיב ולשתף,

בברכה, דיקלה גולסה,

מדריכת הורים, מנחת קורסים וסדנאות, מורה,

מפענחת ציורים וגרפולוגית לוס אנג'לס, קליפורניה, ארה"ב.

 

ביבליוגרפיה

Krenz Armin. 2015. The Secret of Children's Drawings.

Edwards Betty. 2016. Analysis and Interpretation of Children’s Drawings.

מלקיודי, א' קתי. 1998. הבנת ציורי ילדים. הוצאת ספרים "אח" בע"מ, ישראל.

רימרמן, יהודה. 1990. ציורי ילדים כאמצעי הבחנה והבעה. "אוצר המורה", הוצאת ספרים של הסתדרות המורים בישראל.

כתוב תגובה

כתובת האימייל לא תפורסם באתר.

ניתן להשתמש בתגיות HTML ובתכונות אלה: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>